רגע, בוא נחזיק את סוסינו ונתפוס את נשימתנו.
יש משהו במה שאתה אומר. שר הטבעות הדהד כל-כך גם מסיבות שקשורות בעולם האמיתי. נדמה לי, כשאני חושב על זה, שמדובר קצת בדבר והיפוכו:
אנשים ראו בתוכו אידיאלים שהם היו רוצים לשאוף אליהם (אומץ, טוּב, חשיבות הקטנים במלחמות גדולות, חברות) ומאבקים מוסריים שקל להזדהות איתם (אל מול רוע מוחלט, בוגדנות, גיס חמישי), ובמובן הזה, מדובר היה בעולם ברור ובהיר, ולכן בדיוני, שקל יותר להבין אותו מאשר – אבל גם להשליך אותו על – העולם האמיתי: אם נאמר שהארגנטינאים הם כמו אורקים, מלחמת פוקלנד נהיית הגיונית.
במובן ההפוך, אבל גם המשלים, שר הטבעות מציג גם כמה דמויות מורכבות יותר, ואומר שגם מי שנראה אבוד יכולה להיות לו תקווה, וגם מי שנראה תמים יכול לעבור השחתה. יש בו כמה דיונים די מורכבים על כוח פוליטי, הצגה מרשימה מאוד של חוויית חזרה מהחזית של חיילים ועוד כמה רעיונות, דמויות ותמות שמהדהדות את העולם האמיתי דווקא במורכבות שלו.
ולכן אתה צודק, שר הטבעות נמצא בהתכתבות עם המציאות, ולא צריך להתכחש לזה.
אבל מצד שני, נדמה לי שכמו שאני קצת נסחפתי בהכחשת האלמנט האלגורי, אתה קצת נסחף בביטול של חשיבות העומק של המציאות האלטרנטיבית שטולקין מצייר. אני, ואני כמעט בטוח שרבים נוספים, אוהבים את שר הטבעות כי הוא לא דומה לעולם האמיתי בכלל, וכי חוסר הדמיון הזה נעשה במעוף דמיון והעמקה שאין רבים כמוהו. הביטויים המיינסטרימים של היקום של מארבל או של סטרק-טרק, למשל, לא קרובים אפילו בעיניי לעומק ההיסטורי, המיתי, התרבותי והלשוני שטולקין הציג. וזה גורם משיכה משמעותי מאוד, ולדעתי, כן, בהחלט יש בו אלמנטים שלא מנסים להתכתב עם העולם האמיתי כלל.
